אסי פיסו

יחסי מרות בעבירות המין במקום העבודה ובשירות בצה”ל

הכל מכירים את עבירות המין ככאלה אשר מבוצעות כנגד מתלוננות שלא מרצונן החופשי. 

קיום יחסי מין בהסכמה בין גבר לאישה המותרים במדינת ישראל הינם מיום שמלאו לאישה 16 שנים ואילך, שהרי בטרם הגיעה לגיל זה, גם מתן הסכמה לקיום יחסי מין יהווה עבירה פלילית עפ”י חוק.

קיימים בחוק הישראלי חריגים לכלל זה שהרי ישנם מקרים שקיום יחסי מין בהסכמה עם אישה שהגיעה לגיל 16 ואף לגיל 18 יחשבו כעבירת מין, וזאת כאשר שוררת מערכת יחסי מרות בין בני הזוג.

סעיף 346 לחוק העונשין, התשל”ז, 1977 (להלן-“חוק העונשין”), קובע בזו הלשון:

“(א) (1) הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו – מאסר חמש שנים;
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמתחזה לאחד מאלה, שבעל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לקטינה טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה האמור תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.
(ב) הבועל אשה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו – מאסר שלוש שנים”.

מעיון מעמיק בסעיף (ב) , האמור לעיל, ניתן, איפוא, ללמוד כי קיום יחסי מרות בין גבר לאישה אשר שוררים ביניהם יחסי מרות בעבודה או בשירות הצבאי, הרי שדבר זה מהווה עבירה פלילית.

בשנת 1998 נחקק חוק למניעת הטרדה מינית, אשר, בין היתר, הוחל גם במסגרת יחסי המרות בצה”ל, ומעיון מעמיק בחוק זה ניתן, איפוא, ללמוד כי גם הצעות והתייחסויות בעלות אופי מיני אשר אינן חוזרות ונשנות ובנוסף לכך שהמוטרד לא הראה למטריד שאינו מעוניין בהצעה או בהתייחסות שכזו, הרי שבמסגרת השירות הצבאי, גם התייחסויות מעין אלו מהוות עבירה פלילית, ובלשון סעיף 3(א)(6(ב) לחוק מניעת הטרדה מינית:

“הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:
(א) …
(ב) …
(ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות”

נראה אכן ששני הסעיפים הללו קבעו עקרונות אשר מטרתם למנוע קיום יחסי מין בין פקוד לפקודה או ההיפך, וזאת יעשה גם אם לא נמסר מהפקוד/ה מסר, ולפיו הוא/היא אינם מעוניינים בכך וזאת בשל חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין שני הצדדים.

דוגמא חיה לאמור לעיל הינה פרשת אופק בוכריס, לפיה תא”ל אופק בוכריס הועמד לדין בבית הדין הצבאי המיוחד בעבירות מין חמורות. בהתאם לעובדות המקרה, כנגד בוכריס הוגשה תלונה על-ידי קצינה ששרתה תחתיו בהיותו מפקד חטיבת גולני, וזאת בחשד לביצוע עבירות מין חמורות. כנגד בוכריס הוגש כתב אישום חמור לבית הדין הצבאי המיוחד בקריה, ובין היתר, הואשם בוכריס בעבירת אינוס. בסופו של יום הורשע בוכריס במסגרת הסדר טיעון, בין היתר, בעבירה של בעילה בהסכמה, דהיינו הגם שהאקט היה בהסכמה, הוא נעשה תחת ניצול יחסי מרות של מפקד מול פקודה. יוער כי סוגיה זו הינה בבחינת הפרת מאזן הכוחות בין מפקד לפקוד וקיומו של פער לא מבוטל בין השניים, ועל כן הסכמת הפקודה לקיום יחסי מין מתפרשת כבהיעדר הסכמה או כהסכמה בלית ברירה, ועל כן אין החוק דורש הוכחת הסכמה, וכפי שהדבר התפרש בבית המשפט העליון הנכבד בע”פ 9256/04 יוסף נוי נ’ מדינת ישראל (להלן- “פרשת נוי”):

” המחוקק ביקש, אפוא, למנוע מאנשים המחזיקים בכוח וסמכות כלפי אנשים אחרים – ויהיו הראשונים מעסיקים, מפקדים, מטפלים או אנשים המצויים בעמדת סמכות אחרת – מלעשות שימוש לרעה בכוח סמכותם כלפי אלו הנמצאים בעמדת נחיתות לעומתם, הכפופים להם או התלויים בהם, לצורך קבלת טובות הנאה מיניות. הוא ביקש למנוע ניצול בלתי הוגן של סמכות שיש בו כדי לעוות את אוטונומית הרצון של הקורבן, ולהכפיפה למאווייו של בעל הסמכות”.

יוער כי יחסי המרות אינם מוגבלים ליחסים ישירים בין המעסיק ו/או המפקד לפקוד, אלא די ביחסים עקיפים אשר מהווים סמכות ומרות, אולם דעתי היא כי לא ניתן להפליג למקומות רחוקים ויש לבחון היטב את יחסי הקרבה המקצועיים בין המעסיק לעובד ו/או המפקד לפקוד, וזאת על מנת לבחון האם הייתה השפעה בלתי הוגנת וניצול העדר מאזן כוחות.

יחד עם זאת, קיומם של יחסי מרות אינם בבחינת סוף פסוק, ועל התביעה הנטל להוכיח כי היה מצד המפקד ו/או המורה ו/או המעביד ניצול יחסי המרות, ואין די ביחסי המרות עצמם. בפרשת נוי התייחס לכך בית המשפט העליון בהרחבה לעניין זה וקבע כי ישנם מקרים בהן יחסי המין נוצרו מיוזמתה של המתלוננת, לעיתם על מנת לקדם את עניינה במקום העבודה, דבר אשר יכול שישלול את רכיב “ניצול יחסי המרות”, אולם מצד שני עצם יוזמת המתלוננות לקיום יחסי מין אינה שוללת בהכרח את קיומו של רכיב “ניצול יחסי המרות”, וכי הדבר הינו תלוי בנסיבות המקרה. במקרה שארע בפרשת נוי זוכה מנהל מטבח במרכז רפואי שעה ששתי מתלוננת התלוננו כנגדו בביצוע עבירות מין כלפיהן. בית המשפט קבע כי משהוכח שהמתלוננות יזמו בעצמן את קיום יחסי המין עם הנאשם וזאת, כנראה, על מנת לקדם את ענייניהן במקום העבודה, הרי שבמקרה זה לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי היה ניצול יחסי מרות מצידו של הנאשם כמעביד.

יוצא, איפוא, כי לא ניתן להתייחס לכל מערכת יחסים בין איש לאישה, במסגרת יחסי מרות, כאסורה, וכי אין מטרת החוק למנוע היווצרות של מערכת יחסים לגיטימית אשר נוצרה כתוצאה מחיזור חוקי, וכדברי כב’ השופטת ארבל בפרשת נוי:

”  בשולי הדברים. ערה אני לחשש מפני פגיעה אפשרית בהיווצרותם של יחסים אישיים במקום העבודה, לרבות גילויי חיזור. אין זו הכוונה, שכן בקשרים אישיים הנרקמים על רקע יחסי העבודה אין כל פסול”.


* תוכן המאמרים הינו לשם עיון ואינו מהווה תחליף לחוות דעת מקצועית.

אסי פיסו

משרד עו"ד אסי פיסו הינו משרד בוטיק העוסק בתחום הפלילי והפלילי הצבאי. המשרד מתאפיין ביחס האנוש, האישי, השרות המקצועי והיסודיות, שאותו הוא מעניק ללקוחות משרדו.

יכולים לעניין אותך