ההליך הפלילי מתחלק לשלושה חלקים: האחד: שלב החקירה המשטרתית, השני: שימוע בטרם הגשת כתב אישום, והשלישי: ההליך העיקרי בבית המשפט.
המאמר יתרכז בשלב השני: השימוע, אשר בשפה המשפטית מוכר כ”זכות היידוע”. עם סיומה של החקירה המשטרתית וסיכום הממצאים בתיק, ישנן שתי אפשרויות התיק נסגר או לחלופין קיימת תשתית ראייתית להגשת כתב אישום. בשלב זה מאפשר החוק לחשוד להשמיע את טענותיו בטרם יוגש כנגדו כתב אישום. זה בעצם השלב האחרון, בו יכול החשוד לשכנע את הרשות התובעת שלא להגיש כנגדו כתב אישום. אומנם החוק קובע כי הליך השימוע יהא בכתב והטענות תימסרנה לתביעה בכתב, אולם לא רצוי לקיים הליך שימוע בכתב, ואני סבור שעדיף לקיימו בע”פ מול גורמי התביעה, שהרי טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים.
השימוע בע”פ הינו יעיל יותר, וזאת שניתן להציג את הדברים טוב יותר בצורה ישירה ואנושית, ומניסיוני הדברים הללו מקבלים יתרון על פני תכתובת פשוטה.
יתרון נוסף הוא שהעלאת טענות בתכתובת עלולה להפליל את החשוד עוד יותר או לפתוח כיווני חקירה נוספים, לכן עדיף שהדבר יעשה בחדרי חדרים, מול גורמים אנושיים ולא על גבי הנייר, וזאת באמצעות עורך דין שעוסק ובקיא ברזי המטריה הפלילית.
בהליך השימוע בע”פ ניתן להציג לתביעה מסמכים אשר יש בהם כדי לשמור על חפותו של החשוד, מסמכים אשר לא תמיד רצוי להעבירם באמצעות תכתובת, ולעיתים נדירות התובע יכול לגם להתרשם מנוכחותו של החשוד בהליך (באם כמובן קיים צורך לכך) ולקבל החלטה מושכלת יותר.
נוסף על כך לעיתים בהליך שימוע, ניתן גם להגיע להסכמות בדבר הגשת כתב אישום מתוקן אשר כולל עבירות קלות מאלו אשר יוחסו לו בתחילה והדבר יביא גם להקלה משמעותית בעונש ובמקרים רבים גם למנוע עונש של מאסר בפועל.
לכן כאשר אתם מקבלים מכתב מאת רשות תובעת בדבר הזכות ליידוע לפי סעיף 60 א לחסד”פ (נוסח משולב), יש לקבל ייעוץ משפטי של עורך דין שבקי ברזי המשפט הפלילי, על מנת שיוכל לעיין בחומר החקירה המצוי בתיק, ככל שרק יתאפשר לו, יוכל לקבל אמת מידה לגבי המצב הראייתי בתיק, ובכך למצות את הליך השימוע עד תום.
* תוכן המאמרים הינו לשם עיון ואינו מהווה תחליף לחוות דעת מקצועית.
